פוסט אישי על פרידה והתחלה חדשה

מזה זמן שאני נאבקת עם הצורך לשווק את עבודתי ולחשוף מעצמי, ולאט לאט אני מבינה שהגיע הזמן שלי לצאת את העולם ולדבר בקול רם על העשייה שלי ועל הדרך שלי בעולם האדריכלות ועיצוב הפנים. החלטתי לתפוס טרמפ על פרויקט מיוחד ויקר לליבי שהתחלתי לא מזמן, ולשתף פה באופן קבוע, במעין "מיני בלוג", את התקדמות הפרויקט. אני נרגשת מאוד מהזכות שיש לי ללוות משפחה צעירה ומקסימה, בדרך אל דירת חלומותיהם, ועושה כל שביכולתי ליצוק את רצונותיהם ואופים לדירה הזו, שעוד לפני שנוגעים בה היא כבר (כמעט..) מושלמת.

רגע לפני שמתחילים בעבודה, הפרויקט הזה, כמו כל פרויקט של שיפוץ דירה, מתחיל דווקא בפרידה. פרידה מהדירה הקיימת שעוד רגע לא תהיה יותר כפי שהיא, ומהמשפחה הקודמת שגרה בדירה, בין אם אלה הדיירים הקודמים או אנחנו שהשתנינו בשנים שחלפו. משתפת כאן, בשינויים קלים ונדרשים, במכתב שכתבתי לדיירי הדירה הקודמים, שיצא שהם המשפחה החמה והאוהבת ביותר שהכרתי  🙂

 " יקרים.

אחרי 47 שנים מכרתם השבוע את הדירה בירושלים, ומחר נלך לחגוג כולם את סיום התקופה ותחילתה של אחרת. ואני לא ישנה הלילה, בדמיוני נפרשים כל הזכרונות, הטעמים והריחות שהפכו את הבית שלכם גם לקצת שלי.. לא פשוט לעזוב בית שאהבתם, וגם אם הגיע הזמן, וגם אם זה הדבר הנכון לעשות, והמדרגות כבר רבות מדי.. עדיין, אני שומעת בקולכם את ההתרגשות וכבר את הגעגוע. והילדים כבר עצובים, לא ממש מבינים כמונו את הרגע הזה בו בית הופך לשרשרת זכרונות, עצובים פשוט כי הם אוהבים אותו כל כך.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שבאתי. טיילנו ברגל במושבה הגרמנית ומשה הזמין אותי לשתות כוס תה. שישי בערב. לא הבנתי את הארוע.. כוס תה? מי מזמין בחורה לכוס תה אצל ההורים? זה היה לפני לפני לפני.. אבל זרמתי. עלינו במדרגות כל הדרך אל השמיים, שנשקפו אלינו כשנפתחה הדלת. שלום, שלום, וברכות ולחיצות יד ו… איכשהו הרגשתי מייד בבית. האור, האויר והשקט היו הצרוף המושלם. לפחות עבורי. הרגשתי כמו סינדרלה שהנסיך שלף את הנעל שלה :-)))

הבית שלכם התאים לכם ואתם לו, ובכל שנותי איתכם היה הבית האוהב והשמח ביותר שהכרתי. מגע הקסם שלך גילה היה בכל פינה, בעדינות ובדיוק במידה, עם תמונה, או פרח, וכל הזמן בתנועה. האנרגיות האדירות שלך, שלמדתי להכיר גם אצל בעלי וביתי, מצאו את ייעודן בשינויים הבלתי פוסקים שהכנסת בו. אם זו ספה חדשה או תמונה או שטיח, סירים, וילונות, מנורות… ותמיד בטעם משובח.     רק בעיה אחת אף פעם לא הצלחתם לפתור, השולחן תמיד היה קטן מדי עבור שפע המאכלים שהכנת.. לא משנה כמה הגדלנו אותו, (וברוך השם גם המשפחה גדלה עם השנים) קובה משלושה סוגים לפחות, לכל אחד על פי העדפתו, קובה קישואים לזה ובמיה לזה וחמוסתה לאלה וכמובן האהוב ביותר, קובה סלק, הידוע בכינויו ״קובה תות״ – לילדים ולכולם.                                             

שנים שהקירות אוצרים בתוכם רגעים וזכרונות נפלאים, ועכשיו כשהקירות נעלמים, לפחות מחיינו ( ואיזה כיף שתהנה מהם משפחה נחמדה) הזכרונות נפרשים ומתעוררים אחד אחד. איך באנו בפעם הראשונה עם ראשון הנכדים, וליל הסדר עם הנגינה והריקודים, ושפע מכוניות הצעצוע שנסעו במסדרון, והנוף הנוף הנוף! והשלג הגדול, וארוחות הבוקר והלילה והשיחות סביב השולחן העגול ו…

בסופו של דבר הקירות הם רק קירות, מה שעושה בית הוא מה שקורה ביניהם. הדירה שלכם היתה צנועה, אבל בשבילי היא תמיד היתה ארמון, ולא רק בגלל הנסיך שלי שגידלתם בה.

תודה לכם, שהכנסתם אותי לביתכם ולליבכם, תודה לכם שארחתם בשמחה את ילדנו ונתתם להם תמיד מקום אוהב ואוזן קשבת, תודה על כל הזכרונות והרגעים הקטנים והגדולים שהיו, ואלה שעוד יבואו.

יאללה, הביתה."

אז כן, חמי וחמותי מכרו את הדירה המקסימה שלהם.. הקונים, שחיפשו אדריכלית, פגשו אותי והחליטו לבחור בי לתכנן עבורם את השיפוץ שיתאים את הבית לצרכים שלהם. משפחה צעירה עם שלושה ילדים שרוצים לפתוח מעט את הדירה ולשנות את המרחב הציבורי שלה למרחב פתוח וזורם בו המטבח החדש פתוח לסלון, עם פינת עבודה נוחה שחולשת על אזורי המשחק של הילדים, חדרי רחצה חדשים ומודרנים, התאמה לתקנים החדשים והכל תוך שמירה על התקציב ולוחות הזמנים… ועם זאת, מה שאנחנו מעצבים יחד הוא בית בו יגדלו הילדים וההורים איתם, ייצברו זכרונות, מקום של שמחה ואהבה ושנים טובות כמו שהיה הבית הזה עד כה.

בשבועות הבאים אפרוש כאן את תהליך השיפוץ, את ההתלבטויות וההחלטות שעוד יהיו בהמשך, אשתף בבחירות, ובכל הפרטים הקטנים שגורמים למקצוע האדריכלות להיות נפלא כל כך, שיהיה לנו בהצלחה!.

 

השארת תגובה