אנשים שואלים אותי לפעמים: “מה צריך כדי להתחיל שיפוץ?”
רובם חושבים שהתשובה תהיה תקציב, השראה, אולי מתכננת טובה.
אבל האמת? מה שצריך זה אומץ.
האומץ לעצור לרגע.
להסתכל על מה שנסדק – לא רק בקיר, אלא בשגרה.
האומץ להודות שמשהו בבית כבר לא עובד כמו פעם.
שהסלון לא מרגיש נעים, שהמטבח מעייף, שהאור לא נופל נכון.
ושהגיע הזמן לשנות – לא כדי להרשים, אלא כדי להתאים את הבית לחיים שלך עכשיו.
הגעתי לאורך השנים לעשרות בתים.
יש אנשים שמגיעים אליי עם תוכניות מדויקות, השראות מפינטרסט ורשימת דרישות.
אבל אחרים – מגיעים עם מבט מבולבל בעיניים.
לפעמים זה אחרי פרידה. לפעמים אחרי לידה.
לפעמים פשוט אחרי הרבה יותר מדי זמן באותו חלל.
וכאן אני נכנסת.
לא כדי להמציא בית חדש, אלא כדי לראות דרך הקירות – אל תוך החיים שמתרחשים ביניהם.
כדי להבין מה באמת חסר, ואיפה בדיוק אפשר ליצור שינוי.
לפעמים זה משהו גדול – תוספת קומה.
לפעמים זה פרט קטן – סידור מחדש של פתחים.
אבל תמיד – זה תהליך של חיבור מחדש.
אני לא שואלת ישר מה התקציב.
אני שואלת:
מה חסר לך בבית?
מה מרגיש לך כבד, תקוע, משומש מדי?
ולפעמים – התשובה היא פשוט צבע.
או ריצוף.
או טקסטורה.
משהו שמתחיל את התנועה.
שיפוץ הוא לא תיקון טכני.
הוא בחירה לחיות אחרת.
אם תתחילו אותו מתוך רצון להרשים אחרים – תתעייפו מהר מאוד.
אבל אם תתחילו אותו ממקום כן, אישי, כזה שמסתכל על מה שנסדק –
תופתעו לגלות כמה יופי וצמיחה יכולים לצמוח בדיוק מהמקום הזה.
אני כאן בשביל הרגע הזה – של ההתחלה.
של השאלה.
של המבט שבוחן את הסדק, ומבין ששם בדיוק מתחיל הבית החדש.
אם את עומדת רגע לפני שינוי –
אל תחכי לסדק נוסף כדי לזוז.
לפעמים תכנון טוב מתחיל בדיוק בנקודה הזו – שבה את מרגישה שזה כבר לא זה, אבל עוד לא בטוחה מה כן.
אני כאן לפגישה רגועה, בלי התחייבות, כדי להתחיל יחד לחשוב.
לפעמים כל מה שצריך זו שאלה אחת נכונה, שפותחת פתח.
