סינדרלה במטבח
לקראת תערוכת עבודות שלי
צילום אביב קורט
את הכלים התחלתי לעשות לגמרי במקרה,
כסוג של תרפיה
בתקופה בה הייתי עסוקה בענינים אחרים.
יואב, הצעיר שלי, היה בגן עם סייעת אלרגיה.
רועי ותמר למדו בבית ספר יסודי. זאת אומרת ניסו ללמוד.
זה דמה יותר לתאונה מתמשכת.
והבית בסערה ואי שקט
ואפילו הכלים שבארונות נסדקו ונשברו.
הכלים השבורים שיגעו אותי.
אפילו ארוחת ערב נורמלית שקטה ויפה אי אפשר לארגן. אין לתאר.
כל הזמן הוכחה מול העיניים, משהו סדוק.
לקחתי את כל הסדוק והשבור והפגום, והחלטתי לשמוח בו.
לא ידעתי איך לעשות זאת,
אז הוצאתי את הכלים הפגומים מהארון,
ערמתי אותם במרפסת מחכה לרעיון.
לא לקח הרבה זמן עד שהערמות הללו הראו לי מה הן יכולות להיות.
ושיחקתי, כמו בילדות,
בניתי ופירקתי וצבעתי וניסיתי
הרגשתי סינדרלה
והשקט היחסי הגיע אלינו.
והילדים שלי יודעים, באמת יודעים,
שיש יופי גם בקשיים,
ובסדקים הרבה מקום לאהבה.
עם הזמן, באופן טבעי, מצאו את עצמם האוביקטים האלו בפרויקטים בעיצובי.
בימים שישי ושבת 31.5-1.6 2019 יתארחו האוביקטים שלי בתערוכה קטנה בסטודיו junktion, שביל המפעל 1, קומה 3, תל-אביב.
אשמח לראותכם!
קראתי לתערוכה "סינדרלה במטבח"
בהשראת השיר הנפלא של דליה רביקוביץ' .
(מתוך הספר: "אהבה אמיתית", 1987)
סינדרלה במטבח/ דליה רביקוביץ
הַשָּׁעוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁל סִינְדֶרֶלָה עָבְרוּ שָׂם לְמַטָּה
בַּמִּטְבָּח
הָיְתָה לָהּ חֵרוּת הַדַּעַת
אִם נֹאמַר אֶת זֶה כָּךְ
הִיא הִדְּקָה אֶת יָדֶיהָ אֶל רַקּוֹתֶיהָ
שַׂעֲרוֹתֶיהָ הָיוּ מְכֻסּוֹת שֻׁמָּן.
הִיא הִפְלִיגָה בְּדַעֲתָהּ לַמֶּרְחַקִּים
בִּלְתִּי מְשֹׁעָרִים
בִּלְתִּי מֻסְבָּרִים
תְּחוּשׁוֹת שֶׁיָּדְעָה בְּלִי לִנְקֹב בִּשְׁמָן.
וְהִיא הִשְׁפִּילָה אֶת עֵינֶיהָ לַסִּנּוֹר
הַמְּרֻבָּב וְהַמֻּכְתָּם
וְיָדְעָה אֵיזֶה מֶרְחָק גָּדוֹל יֵשׁ בֵּין הָכָא להָתָם
אִם בִּכְלָל נִתָּן לְשַׁעֵר
וּמַה שֶּׁמַּתְחִיל כָּאן וְעַכְשָׁו
אֵין לוֹ סִיּוּם בַּזְּמַן
וְלֹא נְקֻדַּת זְמַן.
וְהִיא עָשְׂתָה סְבִיבָהּ עִגּוּל
וְסִמְּנָה לְעַצְמָהּ סִימָן
דִּמְיוֹנִי כַּמּוּבָן.
וְרָאֲתָה אֶת הַשְּׁתַּיִם הָהֵן יוֹצְאוֹת בְּמֵיטַב בִּגְדֵיהֶן
הֲדוּרוֹת, מְפֹאֲרוֹת נוֹטְפוֹת בְּשָׂמִים
נְטוּיוֹת גָּרוֹן.
וְהִיא לֹא מַמָּשׁ רָצְתָה לִהְיוֹת בִּמְקוֹמָן
אוֹצָרוֹת אֵין- סוֹפִיִּים הָיוּ לָהּ בַּדִּמְיוֹן
מַמָּשׁ אֵין סוֹפִיִּים
וּלְלֹא צוּרָה.
הָיְתָה לָהּ פְּקַעַת קְטַנָּה שֶׁל חֹם בַּגָּרוֹן
וְהַלְמוּת לֵב עַזָּה, חוֹלָנִית.
וְהִיא הָיְתָה מִחוּץ לְכֻלָּם
בּוֹכִיָּה, קוֹדַחַת
מוּכָנָה בְּכָל עֵת לַחְדֹּל לְהִתְקַיֵּם.
הָיְתָה לָהּ נְקֻדַּת תַּצְפִּית
נְדִירָה בְּרִחוּקָהּ
כְּאִלּוּ יָשְׁבָה עַל כּוֹכָב מַאְדִּים
כּוֹכַב הַמִּלְחָמָה.
וְהִיא קָמְצָה אֶת אֶגְרוֹפֶיהָ וְאָמְרָה:
אֲנִי יוֹצֵאת לַמִּלְחָמָה.
וְאַחַר כָּךְ נִרְדְּמָה.
אשמח אם תשתפו את הפוסטים שלי
נהנית לקרוא את הפוסט?
מדי פעם אני שולחת לכל המנויים שלי מייל עם חומרים לא פחות מענינים! הצטרפי ותהני 🙂
