מאחורי הקלעים של שיתוף פעולה יצירתי- עם היוצר שי פרי

מסע יצירתי- מרעיון ראשוני ועד לעבודה על הקיר

תהליך העבודה על שיפוץ הוא תהליך ממוקד והחלטי, שרשרת של החלטות ומייד לאחריה ביצוע מהיר ללא עיכובים. לעומתו, הרי שבעיניי תהליך בחירת האמנות לבית מצריך מרחק מסערת העבודות, הסתגלות לבית החדש, הבשלה, שקט ודווקא לקחת את הזמן, לפעמים אפילו הרבה זמן..

היות והרבה פעמים בשלבי השיפוץ האחרונים הארנק מתרוקן והלחץ מהוצאות גדל, זה דווקא מסתדר מצוין. זה הזמן לנוח, לחיות קצת בבית החדש ואז לבחור אמנות בנחת. זה מה שקרה אצלי לפחות..

כמו תמיד, הסנדלר הולך יחף.. בבית שלי יש נישה, מין קיר ריק מעל חלל המדרגות. כבר שנים שאני רוצה לתלות עבודת אמנות על הקיר הזה, אבל מירוץ החיים וזה.. לא יצא לי לטפל בזה.

הנישה הזו נוצרה כשיצרתי מעל המדרגות, בחלל הגבוה שנוצר, מרבץ ישיבה. כמו שניתן לראות פה למטה:

מודה, ויוצאת מהארון, אצלי בבית אני הכי אני אוהבת קירות חלקים.. לא שיש לי משהו נגד אמנות על הקירות, להיפך, אבל כאדריכלית תמיד מעדיפה את הקומפוזיציה השקטה של קירות ופתחים על העומס הנוסף שמייצרות עבודות על הקיר.

לא קל לי לבחור עבודות אמנות לתלייה במרחב האישי שלי, בין אם זה בבית או בסטודיו. החיים עם עבודות אמנות על הקיר מאתגרים מאוד את העיניים שלי, אולי משהו בויסות החושי הויזואלי שלי רגיש מדי..

העבודות של האמן והיוצר שי פרי, יוצר מוכשר עליו כתבתי בהרחבה כאן, יוצאות מהכלל הזה עבורי. יש בהן משהו שמדבר אלי כל פעם מחדש. משהו בשפה שלהן. החומר, הקומפוזיציה, הרעיון- מהות לא מילולית ששי ואני חולקים, כל אחד ממקומו.

רציתי לשתף קצת על פרויקט קטן שעשינו יחד לאחרונה, ועל תהליך העבודה המשותף שלנו ליצירת עבודה בהתאמה אישית.

כמו שאמרתי קודם, כבר שנים שהפינה הזו מחכה שנבחר לה עבודה לתלייה. פתאום-הסתדרו הכוכבים- ואמרתי לבנזוגי- יאללה, הגיע הזמן. אנחנו מזמינים עבודת אמנות לקיר הזה.

מה? רגע..

שנינו צריכים לאהוב את אותה העבודה?.. נכון שיש לנו הרבה מהמשותף, אבל בכל זאת..

נהיה פרויקט. הלכנו, ביקרנו, חשבנו, ראינו, דיברנו בדקנו ו.. החלטנו.

אצלי במשרד תלויה על הקיר עבודה אחרת של שי, שאני מאוד אוהבת. חייתי איתה מספיק לדעת שאנחנו מסתדרות.

היא עדיין משמחת אותי בכל יום מחדש, לא מעצבנת, לא נמאסת, ולא משעממת. אהבת אמת..

וגם הוא, הבנזוג, לא מפספס הזדמנות לבקר אותי, או אותה, ולהתפעל בכל פעם מחדש.

אז אלה אנחנו מסתבר, אוהבי קומפוזיציות של חומר נטוש, צבע וזכרונות..

אז כתבתי לשי, ושלחתי גם תמונות של הנישה, ושאלתי אם יש לו עבודה קרובה במידות שיכולה להתאים.

לשמחתי שי ענה שישמח להכין לנו משהו במיוחד, ושלח לי כמה כיוונים. לשימחתי הוא גם הבין בדיוק מה שביקשתי, למרות שקשה להסביר זאת במילים 🙂

התהליך הזה דורש אומץ מסתבר.. יותר קל לראות עבודה ולומר- כן או לא. לנסות "לנחש" את המידות, הפרופורציות, הצורות והצבעים זה מאתגר. מה אם בסוף לא נאהב? מה אם זה לא יצא כמו שרצינו?.. בדיוק כמו באדריכלות, זה הריגוש ביצירה ששום רכישה מהמוכן לא תוכל להתחרות בו..