שי אוסף עצים מאתרי בנייה, משאריות של נגריות וסתם מהרחוב. הוא משחק איתם, בדיוק כמו בילדותו במפעל, ויוצר מהם קומפוזיציות היוצרות משטחים.
הוא צובע כ-10% משטח העבודה, ורק בלבן או שחור, כדי לא לגנוב את ההצגה מהעצים, כך הוא יוצר הפרדה מוחלטת מהנראות של העץ ומסגור מטופל ועדין המדגיש את גסותו של העץ הגולמי.
"מרגשות אותי מאוד התגובות שאני מקבל לעבודות. למרות שקשה לי להתבטא במילים, חשוב לי לתקשר, וזו הדרך שלי לדבר אל העולם ולהביע את עצמי."
בעבודותיו שי מספר סיפור אישי ואוניברסלי, וזה מה שהופך אותן בעיניי לאמנות. יש בהן אמת בשכבות רבות שכולן עוברות יחד אל הצופה. ממשחק הילדים של ילדותו, ועד תשוקתו לחומר וצורה, שי יוצר שירה מרחבית, ומעביר את החומרים הנטושים גלגול מהגס והמחוספס אל העדין והמדויק וממשיך אולי את השושלת המכובדת של אמני "דלות החומר". אוסף שאריות נטושות וטווה קש לזהב כמיטב המסורת הישראלית.